Troumot
Daf 20a
20a בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִשְּׁלֹשִׁים. וְשִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַשְּׂעוֹרִים. בֵּינוֹנִית מֵאַרְבָּעִים מִן הָדָא דִשְׁמוּאֵל. וְהָרָעָה מִשִּׁשִּׁים מִן הָדָא דְרִבִּי לֵוִי דְּאָמַר רִבִּי לֵוִי בַּר חִינָא כָּל הַמּוֹצִיא מַעְשְׂרוֹתָיו כְּתִיקֻּנָן אֵינוֹ מַפְסִיד כְּלוּם. מַה טַעֲמָא וַעֲשִׂירִית הַחוֹמֶר יִהְיֶה הָאֵיפָה מִן הַחוֹמֶר יִהְיֶה מַתְכּוּנְתּוֹ. לֹא צוֹרְכָה דְלֹא כְּמָה דָנָן אָֽמְרִין תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים תְּרוּמָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם כֵּן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים תְּרוּמָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם.
Traduction
La mesure moyenne (selon l’interlocuteur de Shammaï) est 1/40, d’après la déduction faite précédemment par Samuel. Les mauvais cœurs ne donnent que 1/60, conformément à l’opinion de R. Levi b. Hina, qui s’exprime ainsi: toute personne qui rédime ses produits selon la règle ne perd rien, comme il est écrit (Ez 45, 11): l’Epha sera la dixième partie du Omer; la mesure de l’un et de l’autre se rapportera au Omer (c.-à-d. que cette mesure n’est pas réduite, quoiqu’elle soit rédimée). Si, ayant prélevé approximativement, il se trouve que c’est seulement 1/60, etc.''. Il va sans dire qu’en ce cas il est inutile de recommencer, selon Shammaï, si c’est un 1/50 (de même que son interlocuteur autorise au besoin 1/60); mais, si l’on a prélevé une quantité inférieure, allant de 1/50 à 1/60, qu’en dit Shammaï? (Comme son interlocuteur exige, pour moins de 1/60, d’ajouter une parcelle, Shammaï l’exige-t-il pour moins de 1/50, ou non)?
Pnei Moshe non traduit
בש''א אחד מל'. הוי עין יפה טעמייהו דדרשי להאי וששיתם דסיפיה דקרא דשדי ליה ארישיה וה''ק ששית האיפה ועוד וששיתם וגו' וזה והיה בין לחומר החטים ובין לחומר השעורים דהא כבר למדנו דתרומותיהן שוות ותרי ששית האיפה להחומר הוי א' משלשים וזהו לעין יפה שיהיו שתי הששיות שוות מן האיפה והן סאה:
בינונית מארבעים מהדא דשמואל. דלדידהו דרשי הא דשמואל תן ששית וכו' וכדלעיל על הבינונית הוא דקאמר קרא הכי שתצרף החצי סאה עם הרובע והן ג' רבעין להחומר דאלו לעין יפה בעינן שתי ששיות שוות כדאמרן:
הרעה מששים. אף לב''ש ואע''ג דלא מצי דרשי להא מסיפיה דקרא דוששיתם וגו' כדדריש הת''ק דהא אפקוהו לעין יפה אפ''ה ילפי מן הדא דר' לוי דלקמיה:
דא''ר לוי בר חינא כל המוציא מעשרותיו כתיקנן אינו מפסיד כלום. דסוף שיתן לו הקב''ה ברכה וימלאו אסמיו:
מה טעמא ועשירית החומר וגו'. בקרא דלעיל כתיב האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החומר הבת ועשירית החומר האיפה אל החמר יהיה מתכונתו והאי קרא ניתן לדרוש הוא דמכיון דאמר האיפה והבת תוכן אחד ומדה אחת הן ומעשר החומר הבת ל''ל דכתב הדר ועשירית החמר האיפה אלא דבא ללמד על שני דברים הא' דהמפריש מעשרותיו כתיקנן אינו מפסיד כלום וזהו דקאמר מעשר החמר הבת וגו' דכשמפריש המעשר מן החומר כראוי אל החומר יהיה מתכונתו דסוף שיתמלא החומר על מתכונתו ומדתו כאלו לא נחסר כלום ומשום דהא הוה ידעינן אלו לא היה כתוב אלא ועשירית החמר אל החמר יהי' מתכונתו דשפיר נפקא מהאי יתורא דקרא ואכתי האיפה מיותר הוא אלא דבא עוד ללמד גם על התרומה שהוזכר שיעורה למטה במידת האיפה וה''ק ועשירית החומר האיפה וגו' כלומר ומה שאומר לכם עוד במדת האיפה לענין תרומה אל החמר יהיה מתכונתו שלא תפחתו ממדה זו לתרום מן החומר ששית האיפה וזהו אחד מששים להחומר והוא לעין רעה דלכל הפחות לא יתרום יותר מעט מזה:
לא צורכה דלא כמה דאנן אמרין תרם ועלה בידו א' מששים תרומה וכו'. כצ''ל כלומר דפריך הש''ס על הא דקאמר דב''ש מודו דעין רעה הוי א' מששים הא מסתברא דלא צריכא לן למימר לב''ש אלא כך דכמה דאנן אמרין במתני' להת''ק אם תרם ועלה בידו א' מששים תרומה היא וא''צ לתרום עוד יותר ואסיפא קאי הקושיא דסיים התנא תרם ועלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום ומפני שעד ששים אכתי שיעור תרומה היא לעין רעה ופחות מזה לא הוי תרומה גמורה וצריך שישלימה משום דכך הן השיעורים לעין יפה א' מארבעים ולבינונית מחמשים ולרעה מששים והשתא כן אנו צריכין לומר לב''ש דאם תרם ועלה בידו א' מחמשים הוא דהויא תרומה וא''צ לתרום עוד אבל בפחות מזה תרומה ויחזור ויתרום דהא לדידהו עין יפה א' משלשים והבינונית מארבעים ואם כן הרעה א' מחמשים הוא דהוי ואמאי קאמרת דמודו ב''ש בעין רעה דהוא א' מששים:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בַּר אִיסִי לֹא תַנֵּי בַּר קַפָּרָא אֶלָּא תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ מֵחֲמִשִּׁים וְעַד שִשִּׁים תְּרוּמָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם.
Traduction
Au contraire, répondit R. Hanina bar Imi, bar Kappara n’adopte pas l’avis de la Mishna; il dit que lorsqu’on a prélevé approximativement l’oblation, s’il se trouve qu’elle est inférieure à 1/50 ou près de 1/60, elle est suffisante et il est inutile d’y rien ajouter (pour indiquer précisément que Shammaï, en ce cas, partage l’avis du préopinant).
Pnei Moshe non traduit
א''ר חנינא בר איסי לא תני בר קפרא. הכי לבית שמאי ואף על גב דמסתברא כן לב''ש אפ''ה תני דלדידהו תרם ועלה בידו מחמשים ועד ששים תרומה וא''צ לתרום אלמא דס''ל דא' מחמשים לא הוי עין רעה ממש ולא קרינן ליה עין רעה אלא לענין דלא תרם כאידך אבל לענין דליהוי תרומה מודו דאפי' אם תרם פחות מא' מחמשים ועד ששים דתרומה הוא וא''צ לתרום עוד:
רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּמִתְכַּוֵּין לִפְטוֹר אֶת כִּירְיוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּין לִפְטוֹר אֶת כִּירְיוֹ אֲפִילוּ אַחַת עַל אַחַת.
Traduction
R. Imi dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’on dit qu’en cas d’addition d’une parcelle d’oblation, celle-ci est avant tout soumise au droit de dîme, ce n’est vrai que lorsqu’on avait l’intention de libérer le monceau par la première oblation; mais si l’on n’a pas eu cette intention, c’est un complément (non une addition), et chaque grain de blé servant à la compléter est de l’oblation pure.
Pnei Moshe non traduit
במתכוין לפטור את כריו. הא דקתני במתני' חזר והוסיף חייב במעשרות במתכוין לפטור את הכרי שלו בהוספה זו דהואיל והראשונה תרומה מאחת מהשיעורין היא מה שהוסיף אח''כ לשם תרומה לא חל עליה וחייבת במעשרות:
אבל אם אינו מתכוין לפטור את כריו. אלא להוספה בעלמא אפי' אחת על אחת הוא מוסיף דלתרומה הראשונה הוא שייכא וכמרבה בתרומה בפעם אחת הוא דהויא:
כַּהֲנָא אָמַר כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ אַחַת עַל אַחַת. וְהָתַנִּינָן כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד. שֶׁלֹּא לִפְחוֹת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד בְמִידָּה אִם נִתְכַּוֵון לְהוֹסִיף אֲפִילוּ בְּמִידָּה.
Traduction
Cahana dit que l’on a recours (selon les termes de la Mishna) à la mesure dont on se sert d’ordinaire; selon R. Yohanan, on peut compléter ladite quantité. Mais la Mishna ne dit-elle pas ''comme on a l’habitude de mesurer''? Ceci, dit-on, implique seulement qu’il ne pourra pas y avoir moins de la mesure (mais, il est bien loisible d’y ajouter un surcroît). On peut entendre par là, répondit encore R. Eliézer, qu’en ajoutant à l’oblation, on peut aussi employer la mesure.
Pnei Moshe non traduit
כהנא אמר כמות שהוא למוד. הא דתנינן בעלה בידו מששים וא' תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד בדוקא הוא שלא יפחות ולא יוסיף אלא כמות שהוא רגיל לתרום בכל פעם ור' יוחנן ס''ל דאפי' אחת על אחת הוא מוסיף והא דתנינן כמות שהוא למוד שלא יפחות מכמות שהוא למוד:
אר''א כמות שהוא למוד במדה. ר' אלעזר פריך על דר' יוחנן דלדבריך דשלא יפחות הוא דקאמר אבל אם רצה להוסיף מוסיף א''כ קשיא הא התירו לו להשלים ולתרום אפי' במדה ולדידך אם נתכוין להוסיף אפי' במדה בתמיה הרי זה מרבה בתרומה הוא ומהיכי תיתי שיתירו לו לתרום במדה אם נתכוין להוסיף אלא ודאי כמות שהוא למוד בדוקא קתני:
Troumot
Daf 20b
משנה: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וּתְרוֹם תּוֹרֵם כְדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת תּוֹרֵם כְּבֵינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. פָּחַת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה אִם נִתְכַּוֵון לְהוֹסִיף אֲפִילוּ אֶחָד אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה כִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר יוֹתֵר מִכֵּן יַעֲשֶׂנָּהּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמְרִים עַד שֶׁיְּשַׁייֵר שָׁם חוּלִין.
Traduction
Si quelqu’un donne l’ordre à un envoyé de prélever l’oblation (132)Babli, Qidushin 41aÊ; Ketubot 99bÊ; Behhorot 61a., celui-ci devra agir selon les intentions du propriétaire. S’il ne les connaît pas, il adoptera la mesure moyenne, soit 1/50. S’il a réduit de 10 ou augmenté de 10 (soit 1/40 ou 1/60), son opération est aussi valable. Mais si (connaissant l’habitude du propriétaire), il en a ajouté intentionnellement, son opération est nulle. Celui qui veut donner une plus grande quantité d’oblation que d’ordinaire peut aller, selon R. Eliézer, jusqu’à 1/10, à l’instar de l’oblation de la dîme. Lorsqu’il dépasse cette limite, il doit employer l’excédant à titre d’oblation de la dîme pour d’autres fruits (134)C'est de la d”me due au lŽvite, que celui-ci remettra comme oblation au cohen, en rendant l'Žquivalent en profane.. R. Ismaël dit: On peut laisser la moitié comme profane, et remettre l’autre moitié comme oblation sacerdotale. R. Tarfon et R. aqiba (allant encore plus loin) permettent de laisser pour le cohen la majeure partie, pourvu qu’il reste un peu de profane) (135)Comp. Sifri, Midrash sur les Nb section Nass™, 5.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעה''ב. לפי מה שהוא יודע שהבעה''ב הוא בעל עין יפה או בעל עין רעה:
תורם כבינונית אחד מחמשים. דמסתמא דעתו בבינונית:
פיחת עשרה. על הבינונית ותרם אחד מארבעים או הוסיף עשרה ותרם א' מששים תרומתו תרומה דזה נתכוין לבינונית אלא שעלתה בידו כך או כך:
ואם נתכוין להוסיף. על הבינונית ואפי' אחת כגון שתרם אחד מארבעים ותשעה אין תרומתו תרומה:
מתני' המרבה בתרומה. יותר מכשיעור שאמרו חכמים:
רא''א. עד א' מעשרה וכול הוא להרבות הואיל ואשכחן שם תרומה בא' מעשרה שהיא תרומת ממעשר:
יותר מכאן. אין שם תרומה תלה על אותו היותר והוי כטבל הטבול למעשר ומדומע בתרומה ומה תקנתו יעשנה תרומת מעשר על שאר הטבל שלו הטבול למעשר:
אבל לא למקום אחר. וכן הנוסחא במשנה הדפוס אצל הגמרא ובנוסחת המשניות יעשנה תרומת מעשר למקום אחר וזהו כדתני ר' חייא כדמפרשינן בגמרא:
ר' ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה. מפרש טעמיה בגמ' דדריש ראשית דגנך דיו לראשית שהיא תרומה שיהא כדגן והוא השיריים כלומר דיו בכך שנקרא ראשית ואף שהוא מחצה כמו הדגן:
עד שישייר שם חולין. יכול הוא לעשות הכל תרומה ובלבד שישייר מקצת שישאר חולין ויהיו שיריה ניכרין והלכה כר''ט ור''ע:
הלכה: עַד כְּדוֹן כְּשֶׁאָמַר לוֹ צֵא וּתְרוֹם לְדַעְתִּי. הָיָה יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא אָמַר לוֹ צֵא וּתְרוֹם לְדַעְתִּי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָא יוֹדֵעַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ.
Traduction
On comprend jusqu’à présent, par la Mishna, comment il faut exécuter l’ordre donné par le propriétaire, lorsque celui-ci, en donnant l’ordre, précise son intention. Mais quelle sera la règle lorsque l’envoyé, connaissant les intentions de son maître, n’a pas reçu d’instruction formelle sur ses intentions? On peut la déduire de ce qu’il est dit: ''s’il ne les connaît pas, il adoptera la mesure moyenne''; c’est parce qu’il ne les connaît pas. Si donc l’envoyé les connaît, n’eut-il pas reçu d’instructions à cet égard, il faut les suivre comme si elles avaient été énoncées (et ne pas donner une moyenne).
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד כדון וכו'. בעיא היא אם עד כאן לא תנינן במתני' דתורם כדעתו של בעה''ב כשאמר לו בפירוש צא ותרום לדעתי:
אלא כשהיה יודע וכו'. כלומר זה היה ידוע לו אבל לא א''ל הבעה''ב בפירוש צא ותרום לדעתי מי נימא דבכה''ג נמי תורם כדעתו שהרי ידוע לו דעתו או דילמא מכיון שלא אמר לו לדעתי תורם הוא כבינונית דמסתמא יסכים הבעה''ב לזה וקאמר נשמעינה מן הדא דקתני בסיפא אם אינו יודע דעתו של בעה''ב תורם כבינונית הרי דלא אמרו אלא מפני שאינו יודע דעתו הא יודע אע''פ שלא אמר לו צא ותרום לדעתי כמי שא''ל דאי לאו הכי לישמעינן רבותא טפי דאפי' יודע הוא דעתו כל זמן שלא אמר לו תרום לדעתי תורם כבינונית:
רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן תּוֹסֶפֶת תְּרוּמָה מַה הִיא. אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם 20b יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ. מַה לְחִיּוּב. מִזֶּה לִפְטוֹר. אִין תֵּימַר לְחִיּוּב נִיחָא. אִין תֵּימַר לִפְטוֹר וּמַה אִין רִבִּי יוּדָה דְּאִית לֵיהּ שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף פָּטוּר. רַבָּנִין דְּלֵית לְהוֹן שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף לא כָּל שֶּׁכֵּן. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תּוֹסֶפֶת תְּרוּמָה חַייֶבֶת בְּמַעְשְׂרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַמִּשְׁנָה אָֽמְרָה כֵן. אָמַר רִבִּי זְעִירָה לְרִבִּי אִיסִּי הַיידָא מַתְנִיתָא וְלָא אֲגִיבֵיהּ. אָמַר לֵיהּ דְּדִילְמָא הָדָא דְתַנִּינָן תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד תְּרוּמָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם. וְלֹא תַנֵּי עֲלֵיהּ חָזַר וְהוֹסִיף חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
R. Yona dit que R. Simon b. Lakish demanda en présence de R. Yohanan: quell est la règle à l’égard de ce supplément d’oblation (est-elle soumise à la dîme, parce qu’elle n’est qu’un supplément volontaire, ou non)? Mon avis, répondit-il, ne s’applique qu’à un particulier (dont l’opinion est contestée par les autres rabbins). Cette réponse signifie-t-elle qu’il impose l’oblation de la dîme (contrairement aux autres rabbins, qui l’en dispensent au commencement)? Ou bien veut-il dire qu’elle n’est pas due pour l’oblation additionnelle (contrairement aux rabbins qui, en ce cas, la prescrivent)? S’il a voulu dire qu’il prescrit l’oblation, cela se comprend; mais s’il a voulu, au contraire, indiquer la dispense, comment l’expliquer? Car si R. Juda, qui est d’un avis moins sévère pour la question du rapprochement des fruits à libérer et permet de prendre l’oblation pour les fruits éloignés, dispense pourtant de la dîme l’oblation additionnelle; il doit en être à plus forte raison de même pour les autres rabbins qui exigent la proximité des produits pour leur libération (il a donc voulu prescrire l’oblation et faire sous-entendre qu’au commencement les rabbins le contredisent et dispensent de la dîme). Au contraire, R. Yossé ou R. Imi vint dire au nom de R. Simon b. Lakish que l’addition de l’oblation est soumise à la dîme (même selon les autres rabbins). En effet, remarqua R. Yossé, la Mishna prescrit expressément cette obligation. Quelle Mishna est-ce, demanda R. Zeira à R. Issi? On ne lui répondit rien. Peut-être, observa-t-on, indique-t-on par là notre Mishna, où il est dit: ''si le prélèvement approximatif est seulement 1/61, il est valable; et il ne faut pas y ajouter de quoi compléter la quantité donnée d’habitude'' (quoique l’addition ne soit pas obligatoire, on pouvait croire qu’elle n’est pas soumise à la dîme, modification admissible seulement selon R. Juda). Or, n’a-t-on pas enseigné dans notre Mishna que si l’on ajoute à l’oblation, cette addition est soumise avant tout à la dîme (on en conclut donc, au contraire, à l’obligation).
Pnei Moshe non traduit
תוספת תרומה מה היא. אותה תוספת שהוא מוסיף בעלה בידו מששים ואחד דקתני יחזור ויתרום מה היא אם חייבת במעשרות או לא:
א''ל משום יחיד אני שונה אותה. אליבא דיחידאה אני שונה בדינה ומפרש ואזיל לענין מאי:
מה. לאיזה צד הוא דקאמר דכיחידאה הוא שונה אותה אם לחיוב מזה או לפטור:
אין. תימר לחיוב ניחא. וקאמר הש''ס דפשיטא דלחיוב קאמר דבשלמא אם לחיוב הוא ניחא הא דקאמר משום יחיד אני שונה אותה וזהו אליבא דר' יהודה דס''ל דאותה תוספת נתרמת אף שלא מן המוקף ואין לה דין תרומה ממש והלכך חייבת במעשרות אלא אין תימר לפטור קשיא ומה אם ר' יהודה דאית ליה שנתרמת אף שלא מן המוקף ואפ''ה פטור ממעשרות כשאר תרומה רבנן דלית להון דנתרמת שלא מן המוקף דלא התירו אלא במדה ומשקל ומנין לכ''ש דס''ל דפטור ממעשרות כדין שאר תרומה ומאי האי דקאמר משום יחיד אני שונה אותה אלא ודאי לחיוב ואליבא דר' יהודה קאמר:
אתא ר' יוסי. וקאמר דר' איסי בשם ר''ל קאמר דפשוט ליה דאותה תוספת חייבת במעשרות ור' יוסי גופיה הקשה על זה ואמר המשנה אמרה כן בתמיה וכי לא איפכא שמעינן מהמתני':
א''ר זעירא לר' איסי היידא מתני'. איזו מתני' דאיפכא שמעינן מינה:
ולא אגיביה. לא השיב לו כלום דהו''ל למיפשט מנפשיה:
א''ל. הדר קאמר ליה ר''ז דדילמא הדא דתנינן במתני' דידן דמינה גופא שמעינן דפטורה ממעשרות דקתני עלה בידו מששים וא' תרומה ויחזור ויתרום כצ''ל ולא תני עליה חזר והוסיף חייב במעשרות כדקתני בעלה בידו א' מששים ש''מ דהתם דוקא הוא שהתוספת חייבת במעשרות משום שהראשונה כשיעור תרומה מאחת מן השיעורין נתרמה ומה שחזר והוסיף אין לו דין תרומה וחייב במעשרות אבל הכא מכיון שעלה בידו מששים ואחד שהוא לאו כשיעור תרומה כלל מה שחזר ותרם להשלים התרומה הוא ויש לה דין תרומה ופטורה מן המעשרות:
עַד כַּמָּה אָדָם פּוֹטֵר טִיבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. הוֹרָה רִבִּי יוֹנָתָן אֶחָד לְמֵאָה כִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִן מָאן שְׁמָעִיתָהּ. אָמַר לֵיהּ מִפִּילְפּוּל חֲבֵרַייָא שְׁמָעִית הָא. דְּרִבִי יַנַּאי אָמַר אֲפִילוּ אֶחָד מֵאֶלֶף. אָמַר רִבִּי מָנָא לֵית כָּאן שִׁעוּרָא דִּכְתִיב רֵאשִׁית דְּגָֽנְךָ תִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶיךָ וַאֲפִילוּ כָּל שֶּׁהוּא.
Traduction
Quelle est la mesure prescrite légalement (non rabbiniquement) pour l’oblation? Selon R. Yohanan, c’est une part de l’oblation de la dîme (soit une parcelle infime sur l’ensemble). De qui, demanda R. Hanan, le sais-tu? Je l’ai appris à la suite de la discussion des compagnons d’études; car.R. Yanaï dit que 1/000 suffit; selon R. Mena, il n’y a aucune mesure, puisqu’il est écrit (Dt 18, 4): la prémice de ton blé, de ton vin, de ton huile, si peu que ce soit suffit (j’ai donc choisi un terme moyen en indiquant une part de 1/100).
Pnei Moshe non traduit
עד כמה אדם פוטר טבלו דבר תורה. לפי שכל השיעורין הללו שנשנו במתני' מדבריהם הוא ואסמכינהו אקרא דיחזקאל:
אחד למאה. כדאשכחן בתרומת מעשר דמפורש בתורה מעשר מן המעשר:
א''ל ר' יוחנן. לחד מרבנן דא''ל הא דלקמן ושאל לו ממאן שמעיתא להא והשיב לו מן פלפול חברייא שמעית הא דא''ר ינאי דאפי' א' מאלף פוטר מן התורה:
א''ר מנא. דלית הלכתא ככל הני אלא דלית כאן שיעורא כלל לתרומה מן התורה דכתיב ראשית דגנך וגו' ואפי' כל שהוא נקרא ראשית ואפי' חטה א' פוטרת את הכרי מד''ת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source